לבית


לכל איש יש שם, ולכל צלחת אצלי יש סיפור, או לפחות סיבה. בראשית היתה המצלמה. כל כך רציתי מצלמה וכל כך הרבה שנים עברו עד שפירגנתי לעצמי כזו, עד שיום אחד, פשוט יצרתי אחת. מכירות את הביטוי "מילים בוראות מציאות"? "אברא כדברא" (אחד הפירושים הוא "אברא כדבריי"). אז הפעם לא היה מדובר במילים, אלא בציור. פשוט ציירתי לעצמי מצלמה. כמו הנכדים בספר הילדים "סבתא סורגת". כמו הציורים של ברט במרי פופינס. אחרי שלושה עשורים שאני מצלמת עם העיניים, פשוט לקחתי טוש ואיירתי לעצמי מצלמה (ישירות על הצלחת), בלי לחשוב. וכשהיא היתה מוכנה, גם המילים הגיעו, וכתבו את עצמן: If you want to shoot – shoot! Don't talk. ככה. הגשתי לעצמי מצלמה על צלחת. בתיאבון לי. לא הרבה זמן אחר כך, גם עשיתי את הצעד וקניתי אחת, מוחשית. היום המצלמה המוחשית, האמיתית, היא זאת שמתעדת את הורתה, המאוירת על צלחת. בשתיים מהתמונות שצירפתי, רואים את הצלחות הראשונות שאיירתי, על קירות הבית שלי - הקודם (עם העציץ הפרחוני), והנוכחי (עם האגרטל-נורה עם הפוטוס). הנה דוגמה אחת מיני רבות, לאופן שבו אני מבטאת את עצמי בבית שלי. ואיך את עושה את זה? איך את מבטאת את עצמך בבית שלך? איזה סיפורים הבית שלך מספר עליך?💕🏡💕 צלחות וינטג' לתלייה על הקיר, מעוטרות באיורים מקוריים שלי. *הצלחות מיועדות לקישוט ולא לשימוש ככלי אוכל. הן מגיעות עם וו תלייה בגבן, או עם מתקן לתלייה. ניקוי בעזרת מטלית יבשה. צלחת גדולה (19-22 ס"מ) - 120 ש"ח, צלחת בינונית (17-18 ס"מ) - 110 ש"ח, קטנה (15-16 ס"מ) - 100 ש"ח

🍁סיפורי צלחת🍂. לכל צלחת אצלי יש סיפור או סיבה. כל צלחת מסדרת הוינטג׳ (מצלמה, מכונת כתיבה ואופניים, בינתיים), מסמלת אלמנט אחר בחיים שלי. על מכונת הכתיבה, נראה שכמעט שאין צורך להרחיב. אני כותבת מאז שרכשתי את המיומנות הטכנית לשם כך, אי אז באמצע שנות השמונים (של המאה הקודמת, לא שלי אישית). לכתיבה משמעות עצומה בחיים שלי, אבל לא תמיד אני מוצאת לה זמן, ולא תמיד בא לי להיות מילים (לפעמים אני מעדיפה להיות איור, או ציפור, או מים, או מדיטציה). לא תמיד מתאים לי להיות בזון הזה, של לשדר החוצה. לפעמים הכתיבה שלי צריכה שמיטה מעצמי. אבל זה לא אומר שאני מוכנה לוותר עליה, חס וכרפס. אני לוקחת לי תקופות שמיטה מהכתיבה, כמו שלוקחים נשימה עמוקה, לפני שנושפים החוצה מילים. אני מדשנת את האדמה שלי בשקט וברעיונות, לפני שאני מצמיחה עליה סיפורים. אבל אני לא משחררת. אז בינתיים, עד שתגיע עת העט (סליחה, זה נמוך, אבל מתבקש), איירתי לי סמל של כתיבה על צלחת, וקניתי לי עוד סמל של כתיבה יד שנייה, לשים על המדף. כדי שגם כשאני לא כותבת, הכתיבה תהיה שם, נוכחת בחיים שלי ובמרחק הרמת מבט. If you want to shoot - Shoot, don’t talk, But if you want to write - Well then, go ahead - shoot, talk, type and write it all out.

קובבה הקובייה, היא מההפתעות האלה שהן גם ממתק וגם צעצוע, ובדיוק כשכבר חשבתם שאי אפשר גם וגם, פתאום אתם מקבלים הכל. קובבה היא ארגונית לפתקים ועטים עם עציץ סוקולנט (כן, אמיתי - ברור שאמיתי פףףףף) - כי מה היא פונקציונאליות בלי קצת רוח והשראה :) היא מתאימה לשולחן כתיבה, לשולחן סלון, לקונסולת הכניסה לבית, למדף בשירותים או לשידה שליד המיטה, ובאופן כללי - לכל מקום שבו שוכחים מה רצינו להגיד או לעשות, ואז נזכרים ורוצים לכתוב את זה מהר לפני שייבלע שוב בתהום הנשייה. שזה, בעצם, כל מקום ואתר. כמובן שאפשר ומומלץ גם סתם להשאיר בעזרתה פתקי אהבה אחד לשני :) את העציץ ניתן להוציא בקלות כדי להשקות (לא יותר מפעם בשבוע-שבועיים) ולנקז. הקובבות עשויות קוביות של משטחי אריזה, בשימוש חוזר, עם חותמות צרובות בלייזר. חלקן צבועות וחלקן לא, כי ככה זה עם ממתקים - יש מבחר, כדי שכל אחד יוכל לבחור את הטעם האהוב עליו <3 דגמים: קובבה, הקובייה היפה והחכמה. קובי, הקבב החסון והאמיץ.

צלחות וינטג' לתלייה על הקיר, מעוטרות באיורים מקוריים. צלחות דקורטיביות, זה לא עניין שאני המצאתי. צלחות למטרות נוי (ולא למטרות שימוש ככלי אוכל), הן עניין שקיים בתרבויות שונות ברחבי העולם, מזה די הרבה שנים. על פי ויקיפדיה (ובהנחה שתרגמתי נכון), הכל התחיל עם צלחות פורצלן סיני, שהיו מלוקטות לאוספי נוי בעולם האיסלמי ולאחר מכן גם באירופה. אחרי שגם באירופה החלו לייצר פורצלן, במאה ה-18, בני האצולה, המשיכו בתחביב המלכותי של איסופן והצגתן לראווה של צלחות פורצלן מעוטרות. בשלב הזה, התחביב היקר נשאר נחלתם של בני האצולה והמלוכה בלבד, והיה מחוץ להישג ידם של פשוטי העם, כמונו :P המנהג הזה, של איסוף צלחות דקורטיביות כמזכרות, הפך לפופולרי במהלך המאה ה-19, בעקבות האוסף של פטריק פלמר-תומס, אציל בריטי-הולנדי, שצלחותיו הנציחו אירועים מיוחדים ונופים ציוריים – בעיקר בצבעי כחול ולבן. מאז החלו להופיע דגמים רבים של צלחות דקורטיביות, בצבעים, צורות וסגנונות שונים, ואפשרו לבעלי נטיות עיצוביות שונות זה מזה, לקחת חלק בתחביב ולהביע דרכו את טעמם האישי. את הצלחות נהוג להציג במספר אופנים. 1. על מדף, או מעל האח, באמצעות מעמד (סטנד) ייעודי. 2. תלייה של צלחת בודדת על הקיר (נסו לשלב פריט נוסף, בצורה אנכית, כמו מנורה או פמוט תלוי לנר). 3. באמצעות מדף/ארון/מתקן ייעודיים (אל חשש - יש מבחר דוגמאות באלבום). 4. בויטרינה, לצד פריטי נוי אחרים. 5. והאופציה האהובה עלי מכולן, המלכה ללא-עוררין, הקרם דה-לה-קרם של תצוגת הצלחות : קיר הצלחות. או-הו, איזה סטייל יש לזה, וכמה אפשרויות משחק. ולא, זה לא חייב להיות הקיר המיושן והפולני של סבתוש (אם כי, היום למיושן ופולני קוראים "וינטג', ורודפים אחרי זה כמו אחרי זהב בקליפורניה של שנות החמישים של המאה ה-19, אז תגידו אתם). הקיר יכול להיות צבעוני, מרתק, כפרי, מחוספס, שיקי, נורדי, מינימליסטי, תעשייתי ובעצם - כל מה שתרצו. ניתן לערבב צבעים וסגנונות, או לדבוק בשחור-לבן מינימליסטי. ניתן לשחק עם הרקע – קיר בטון חשוף, טפט כפרי פרחוני או טפט ערבסקות, רשת ברזל תעשייתית שמאפשרת משחק וגמישות באלמנטים השונים שבוחרים להציג, או צבע קיר חלק – לבן או צבעוני. ניתן לדבוק בסגנון הומוגני, או ליצור פיוז'ן אקלקטי של צלחות מחומרים שונים, מסגנונות שונים, בצבעים ובגדלים שונים וממקומות שונים בעולם. *הצלחות מיועדות לקישוט ולא לשימוש ככלי אוכל. הן מגיעות עם וו תלייה בגבן, או עם מתקן לתלייה. ניקוי בעזרת מטלית יבשה. צלחת גדולה (19-22 ס"מ) - 120 ש"ח, צלחת בינונית (17-18 ס"מ) - 110 ש"ח, קטנה (15-16 ס"מ) - 100 ש"ח